חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק ע"א 6950-10-11

: | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
6950-10-11
10.7.2012
בפני :
1. שרה דברת - אב"ד ס.נשיא
2. רחל ברקאי
3. אריאל ואגו
- נגד -
:
יהודה פלדות בע"מ
עו"ד יובל גרייבסקי 		:
1. רשות הפיתוח
2. מדינת ישראל

עו"ד נירה גלעד
פסק-דין

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית-גת, כב' הרשמת עפרה גיא, מיום 23.06.11, ב-תא"ק 1223/09, בו קיבלה את התביעה לפינוי וסילוק יד, שהוגשה נגד המערערת, והורתה על פינוי המקרקעין, נשוא המחלוקת, עד ליום 31.07.11. 

  1. העובדות הרלבנטיות לעניין הן כדלקמן:

המערערת הינה בעלת זכויות החכירה במקרקעין הידועים כגוש: 2775, חלקה: 17, בשטח של כ-22 דונם, באזור התעשייה פארק ראם (להלן: "המקרקעין"), בתחום השיפוט של המועצה האזורית באר-טוביה. במקרקעין אלה מפעילה המערערת מפעל לייצור פלדה.

המערערת רכשה את המקרקעין במסגרת הליך כינוס נכסים לקבוצת מפעלי רם תעשיות מתכת ובניה בע"מ, עליה נמנתה חברת שירם תעשיות פלדה בע"מ, אשר החזיקה  במקרקעין ובמסגרת תיק הכינוס, נמכרו והועברו מלוא זכויותיה של שירם, במקרקעין - למערערת. 

בשנת 2001 גילה מנהל מקרקעי ישראל שהמערערת פלשה לתחום המקרקעין הסמוכים ותפסה חזקה בשטח נוסף, של כ-9 דונם ודרשה לפנותם. (להלן: שטח הפלישה). 

טענת המערערת שרכשה את המקרקעין ושטח הפלישה מחברת שירם "As Is" ורכישה זו, כללה גם את שטח הפלישה ומשאושר ההסכם על ידי בית משפט של כינוס, מבלי שהמערערת ידעה, ששירם פלשה למקרקעין הגובלים במגרש, רכשה את מלוא הזכויות באישור בית המשפט. מיד כשנודעה לה טענת הפלישה, הנטענת נגדה, החלה בהליכים לרכישת שטח הפלישה, עד כה ללא הצלחה מפאת התנגדות המינהל.

  1. בית משפט קמא, בהחלטה מנומקת ומפורטת דחה ביום 7.4.11 את בקשת הרשות להגן והורה למערערת לפנות את שטח הפלישה עד ליום 31.07.11. מועד הפינוי נדחה על מנת לאפשר לה להתארגן בהתאם. בסופו של יום, עוכב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק הדין בערעור.
  1. הערעור, מלכתחילה, הופנה גם כנגד קביעת בית משפט קמא כי למערערת אין זכות בשטח הפלישה, אך בפנינו צומצמה המחלוקת למועד הפינוי בלבד.

המערערת טוענת כי פינוי שטח הפלישה הינו תהליך ארוך, מורכב ויקר, הדורש איתור קרקע חילופית והעתקת המפעל, שמשמעותם הקמת מפעל חדש. פינוי שטח הפלישה באופן מיידי יחייב אותה לסגור את המפעל ולפטר את עובדיו. המערערת תיאלץ לסגור גם שני מפעלים אחרים, השייכים לה, כיוון שמדובר בשרשרת ייצור, והיא זקוקה לאורכה בין שלוש וחצי לארבע שנים, כדי לפנות את שטח הפלישה ולהעביר המפעל באופן מסודר. 

  1. דין הערעור להידחות. 

מעבר ל-22 דונם של מקרקעין שהמערערת רכשה בדין, היא אוחזת ב-9 דונם נוספים של מקרקעי המנהל, שאינם שייכים לה ואין לה זכות, מכל מין וסוג שהוא, להחזיק בשטח הפלישה ולנהל בהם עסקיה. 

במהלך הדיון נשאל ב"כ המערערת מה נעשה, כדי להעביר את המפעל למקום אחר או, לכל הפחות, לצמצם את השטח של המפעל לגדר השטח השייך למערערת וזאת מיום מתן ההחלטה הדוחה בקשת רשות להגן. התשובה שהתקבלה היתה, שהעתקת המפעל כרוכה בהשקעה של כמאתיים וחמישים מיליון ש"ח ונעשו ניסיונות לאתר שטחים נוספים. נטען גם,  כי המנכ"ל סבור שיש צורך בחמש שנים כדי להתארגן לפינוי ולהעתיק המפעל באופן מסודר וזאת בניגוד לנטען בהודעת הערעור.

מנגד, טענה המערערת, כי קשה לה לקדם את מעבר המפעל, לאור התקווה והאמונה ששטח הפלישה, בסופו של יום, יוקצה לה. 

המערערת גם טענה כי לא תוכל לנהל את המפעל בתחומי המקרקעין בשטח של 22 דונם,  כיוון שכביש הגישה עובר בשטח הפלישה ולא ניתן להזיז הכביש לשטח השייך לה. טענה זו אינה מגובה בכל מסמך. לא צורפה תוכנית הכביש ושטחו ולא הוכח שזה כביש הגישה היחידי האפשרי למפעל של המערערת ולא ניתן לפתוח פתח גישה ממקום אחר.

גם אם נכונה טענת המערערת - ולא הונחה כל תשתית ראייתית, לטענה זו - אין בכך כדי להקנות למערערת הזכות להחזיק בשטח הפלישה.

  1. המערערת פלשה למקרקעין שאין לה כל זכות בהם, אוחזת בהם למעלה מעשור וכבר בשנת 2001 נדרשה לפנותם, כך שהיה לה די והותר זמן להתארגן לפינוי. גם אם סברה המערערת שתצליח לשנות המציאות, הרי עם הגשת תביעת הפינוי בשנת  2009, הובהרה לה עמדתו החד משמעית של המינהל, שעליה לפנות את שטח הפלישה. מכל מקום, היה לה די והותר זמן להתארגן לפינוי, אם זה מיום הגשת התביעה או מיום מתן ההחלטה הדוחה את בקשת הרשות להגן, אשר ניתנה עוד ביום 07.04.11.

מצויים אנו היום כשנה ושלושה חודשים לאחר מתן אותה החלטה והמערערת לא עשתה דבר וחצי דבר כדי לצמצם את המפעל לתוך 22 הדונם השייכים לה, ולפנות את תשעת הדונם אליהם פלשה. בפועל, ניתנה למערערת אורכה של למעלה מעשר שנים, לנסות ולפתור הבעיה, לאור הדרישה עוד בשנת 2001, לפינוי שטח הפלישה, אך היא בחרה שלא לעשות כן, מתוך מחשבה שהדברים יסתדרו.

דחית הפינוי לתקופה כה ארוכה, של בין שלוש וחצי לחמש שנים - משמעה, מתן לגיטימציה לפלישה למקרקעין והיתר לשבת בהם, אף כי הישיבה היא ללא כל זכות בדין. 

ככל שיש קושי, בדרך הגישה למפעל ולא הונחה תשתית לכך, כאמור, הרי שניתן לחפש  ולמצוא פיתרונות לבעיה זו בתוך השטח של המערערת ולא בשטח, שאינו שייך לה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>